חיפוש

בהצגות שלי אין תפאורה

מה שהתחיל מהכרח, הפך בסופו של דבר לאידיאל. בתחילת דרכי הייתי שחקן דל תקציב. התחלתי את תחום המשחק בהיותי בן 30. אב לארבעה ילדים, כשהחמישית בדרך... אזרתי אומץ והחלטתי שאני מפנה את כל עיסוקי אך ורק לתחום התיאטרון. אך בגלל הקושי הכלכלי של תחילת עסק, לא הייתה לי האפשרות לרכוש רכב. ולכן, להצגות הייתי מתנייד באוטובוסים, טרמפים וכו'... את הציוד סחבתי על גבי. לגב ישנו יכולת קיבולת משלו. תיקי תחפושות, אביזרים, ציוד אישי... אך לא לתפאורה.



אז לא היתה תפאורה. וגם לא גב במה. גם לא תאורה. בהתחלה חששתי להציע הצגות שכאלו. גם מעט התביישתי להציג הצגות כאלו. אך בפועל... הקהל נשאב לסיפורים. וכשצריך, באולם השתררה דומיה. וכשצריך, הקהל שיתף פעולה - התרגש, נעצב, שמח וצחק. כשמסבבי, אין כלום... אלא רק בתוכי. משחק. ועם הזמן, הבנתי שזו חוזקה. אמנם תיאטרון הוא ויזואלי. אך מבחינתי, צפיה בתיאטרון היא קומה אחת מעל קריאה. וכמו שבקריאה על הקורא לפתח את הדמיון, כך גם בתיאטרון. על אף היותו ויזואלי. בשונה מקולנוע שבו הכל צריך להיות מדוייק ומותאם למציאות. בתיאטרון, לא. ולכן את ההקשרים הוויזואליים, אני נותן לקהל לבצע. לפתח את הדמיון ולחבר את החיבורים בכנפי דמיונו. דבר זה לימד אותי שהצגה טובה תלויה אך ורק במשחק ולא בתפאורה תלויה. וכן, ההצגה היא השחקן. לא התפאורה. היום, אני רואה בזה אידיאל. יש שיאמרו ז'אנר.

אגב, אני תמיד אוהב את הסיטואציה שבה קהל נכנס ואומר: "מה? אין תפאורה??". "אמ... אין". אני עונה בחיוך שובבי. כי אני יודע בדיוק, מה מצפה לקהל בהמשך... אגב המשך... בהמשך הזמן, ניסיתי לאתגר את עצמי יותר ויצרתי הצגות גם ללא תנועה. אך את זה, נשמור לפעם אחרת... 😉.

33 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול