חיפוש

למה בחרתי במשחק כמקצוע???

מידי פעם שואלים אותי: "איך בחרת להיות שחקן"?

למען האמת, "להיות שחקן" זו לא בחירה.

זה אופי.


יש לי הרבה תחומי עניין והרבה כשרונות.

אבל משהו תמיד מציק ומבעבע בפנים עמוק...

כמו משקה מוגז.

בין היתר הבעבוע הפנימי הזה, הוא הרצון להביע רגשות, להיות חשוף, להשתמש ביכולות קוליות, תנועתיות. אבל לא רק!

אגב, הבעבוע הזה, לא מרפה.


כשהייתי בכיתה ו', הלכתי להתקבל לישיבה תיכונית.

בטופס השאלון נדרשתי לענות לשאלה: "מה תרצה להיות כשתהיה גדול"?

בתמימותי כתבתי "שחקן".


מדובר על ילדות של שנות ה90, כשהתרבות היהודית דאז לא הייתה נוכחת ואם כן, לא במיינסטרים כמו היום.

היה צריך תעוזה לכתוב תשובה שכזו בטופס קבלה לישיבה תיכונית.

אני זוכר שראש הישיבה, על אף התפעלותו מול התלמיד החביב שישב מולו, הביע חוסר סבירות רצון מהתשובה שעניתי.


אבל תמיד הייתי כזה. אמיתי.

וגם במקרה הנוכחי, לא יכולתי לשקר.


ככל הנראה, הכנות הזו היא זו שגורמת לי "לבחור" בכל יום מחדש שוב ושוב את מקצוע המשחק.

שהרי הוא מקצוע קשוח, לעיתים מייאש וישנן תקופות שהוא בגדר הבלתי אפשרי.

אם כן, מה גורם לי להישאר בו במשך כל כך הרבה שנים? (וכעיסוק מרכזי!).


התשובה היא, שכמו אז... כך גם היום.


אני לא יכול לשקר לעצמי.

אני חייב להיות כן ואמיתי.

על אף הקושי.


וזה מעט מוזר, מכיוון שבעולם המשחק, השחקן כל הזמן מציג סיטואציה דמיונית ושקרית, כלומר עושה ב"כאילו".

אבל זה לא כך. להיפך!

משחק אמיתי הוא משחק שבו השחקן אומר לעצמו "אילו".

"אילו הייתי במצב הזה בחיי האמיתיים, איך וכיצד עליי להגיב ולהרגיש?"

כך, השחקן חייב להכיר בתוכו את הרגשות הכנים והאמיתיים שיש בו בכל סיטואציית חיים ובכל רגע נתון.

לחיות בתודעת ה"אילו" זה לחיות בתודעת כנות בלתי פוסקת.

והכנות הזו, היא זו המתסיסה את הבעבוע הפנימי, שגורמת לי בכל יום מחדש לבחור ולהשאר במקצוע המשחק ויתרה מכך, לחיות חיים כנים עם עצמי.


#בלוג #שחקן

107 צפיות4 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול